Monday, July 12, 2010

התמכרות לפוקו


בדומה למרקסיזם – בתחושה שזה מקנה ל'מאמינים', תחושת הידיעה על אמת סודית – פשוטה ונהירה, שלא ידועה לכולם, מבנה עומק שקיים בעולם ומסביר תופעות רבות בחברה.

הפיתוי ליישם את המבנה המוכן מראש על כל תופעה נטולת הסבר, כולל תופעות שלא בהכרח נדרש להן הסבר (וכולל גם כמה כאלה שיש להן הסבר אחר).

ה'אמת' – מבנה מוכן מראש שנמכר לאנשים תחת מסווה של מחשבה עמוקה – נקנה בשמחה כיוון שהוא מאפשר הילה של הבנה טרנסנדנטית; אך שימוש יתר בו יכול להפוך אותו לשפיר – חסר תועלת, מעגלי (למרות שכן ניתן לקבוע על התיאוריה של פוקו שהיא חלה על הכל, אבל עדיין זו טענה שיש לבחון מחדש כל פעם שמשתמשים בתיאוריה לתאר משהו) מביא לניוון מוחי, או חוסר התפתחות של המחשבה (במידה ולא היה תהליך מחשבתי מתקדם שמציאת התיאוריה הנוחה עצרה).

רוויה רעיונית- (פוקו כדוגמא בלבד) היכולת לבחור תיאוריה פילוסופית (החל מסוקרטס ועד רונלד מקדונלד) ולדבוק בה כ'מוטו אקטיבי' : זו האמת, זה העולם כפי שאני רואה אותו מתחת לכל המסיכות – לכל תופעה ניתן לתת הסבר במסגרת התיאוריה שבחרתי שתייצג אותי, אני חלק מקבוצה וישנם עוד אנשים שיתמכו בי ומאמינים באותם הדברים שאיזה מישהו שאין לי שום מושג עליו (חוץ מכמה מילים רנדומליות שיוצרות ענן אסוציאציות פסיכוטי ולא קשור לכלום: צרפתי, קירח, משקפיים, גברים, קור רוח) חשב עליהם ונראים לי די אחלה.

ניתן לקרוא לזה 'תופעת הסטודנט הנוח להרשמה' – תרתי משמע, אדם הצמא לשמיעת אמיתות כלשהן ונתפס בקלות לכל תיאוריה שנשמעת הגיונית ומסוגלת להסביר את העולם בצורה אחידה וקלה להבנה שנשמעת מספיק עמוקה – יוקרת הניימדרופינג – תופעה שמאפשרת לכל אדם מהישוב לזהות סטודנט מתחיל במערומיו – כל שיחה תנווט לכיוון הדבר האחרון שאותו סטודנט למד והרשים אותו, כל תופעה שקיימת בעולם מאז ומתמיד תקבל עתה הסבר 'חדש' בעזרת תיאוריה שגם היא קיימת זמן מה ולעיתים הדוברים האחרים בשיחה מודעים גם לה.

לעיתים רבות בשיח החברתי (טוקבקים, רשתות חברתיות, שיחות מלאות חשיבות במסדרונות האוניברסיטה) ניתן לראות מעין מאבק רעיונות מעוותים – הרי כנראה, אפשר להניח (השאלות בסופו של 'מהו מחבר?' כהוכחה) אם שני הוגי הרעיונות המשתתפים בוויכוח (או כמה שהם לא יהיו) היו מאזינים לשיחה – לא היה להם מושג מה האנשים המשתתפים בה רוצים או מחשבות פחות נחמדות מזו. למאבק הרעיונות הזה אין באמת תכלית כי המתווכחים לא באמת דבקים ברעיון, אלה סיסמאות ריקות מתוכן ונוחות לשימוש שמונעות התקדמות (מחשבתית) ממשית ומביעות דריכה (אינטלקטואלית כמה שהיא לא תהיה, למראית עין, או לדעת הדובר) במקום.

מה שכן ניתן ללמוד מצפייה בשיחות שכאלה – הדעות החבויות (לעיתים רבות גזעניות, מיסוגניסטיות, שנאה כללית שנורית לכל הכיוונים) שנחבאות תחת הרעיונות שכבר קיבלו אישרור מהחברה ומאפשרים תוספות מינוריות ולפעמים לא מודעות של האדם הפולט את אותם רעיונות מחדש אל תוך החברה לאחר שהואכל אותם במסגרת כזו או אחרת והוסיף עליהם את אישיותו (שיכולה להיות נעימה אך 'עבה' או בלתי נעימה והאינטיליגנטית ועוד אינספור צירופים) – ניתן לומר – מעין דקונסטרוקציה (אם נרצה להזדהות עם אותם סטודנטים שצוינו קודם לכן) בקצרה, מסווה האינטילגנציה שלעיתים רבות אינו מעבר לזריקת שמות רנדומלית ונטולת קשר אמיתי לנושא הדיון או אחד לשני, מאפשרת דחיפה של דעות ורעיונות שיכולים להיות מנוגדים לחלוטין לדעה המובעת באופן רשמי ולהיות די קמאיים – 'אני שונא אנשים מסוג X', 'אני חייב להמשיך לדבר על מנת שחבריי יעריכו אותי' ועוד.

ריקוד שבטי עקום - תחת מסווה של אינדיבידואליות, בחירה אישית, מחשבה חופשית ועוד.

ניתן בקלות לתפוס טקסט זה כמניפסט של שנאה (כלפי אחרים, כלפי השנאה, כלפי עיוות של רעיונות לא רעים או כן רעים, כלפי סטודנטים ועוד) אבל זה לא הכרחי J

בפייסבוק – אנשים שלפעמים מכירים זה את זה (ב'מציאות') ולפעמים חברים דרך חברים אחרים – תמיד מחפשים להרשים אחד את השני בפאנצ'ים מהירים ומתוחכמים.

בדוגמא הנ"ל, הדובר בעצם 'מיישם' את התופעה אותה הוא מנסה 'להראות' כביכול, מבלי לתת על כך את הדעת.

XX XXXX למרבה האירוניה, קבוצה של תיירים יפניים נכנסה לספריה בזמן שכתבתי עבודה על אוריינטליזם.


June 21 at 11:00am · Comment · Like

5 people like this.

Cage Dana

YYYY YYY

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

June 21 at 11:03am · Like

Cage Dana

YYYY YYY

היית מצלם אותם ומכניס לכריכה.

June 21 at 11:03am · Like

Oded Sasportas

XX XXXX

המחשבה חלפה בראשי. כעיקרון העבודה היא על יחסי פריפריה-מרכז, ואני משתמש שם בסעיד (כי סעיד זה קלאסי לנושאים האלו). אבל עדיין, פשוט תזמון נהדר. נקווה שזה סימן טוב לעבודה מוצלחת.

June 21 at 11:05am · Like

Din Atkind

ZZ ZZZZ

lol!

June 21 at 4:19pm · Like

Gal Sasportas

MM MMMM

סעיד כמו החומוס ? למה לא אמרת אתמול הייתי שם הייתי מביא לך צלחת שתעזור לעבודה :)

June 21 at 6:19pm · Like

Bat Chen Shchori

BB BBBB

חזק!!! הם היו עם מצלמות???

June 21 at 8:27pm · Like

Oded Sasportas

XX XXXX

לאחד מהם היה

June 21 at 8:38pm · Like


בטוקבקים – אנשים זרים, לעיתים קרובות אפילו לא מזדהים בשמם האמיתי והמלא אך עדיין רוצים להרשים את הקוראים והכותבים האחרים בדעותיהם וידיעותיהם, לא מובן מה התועלת האמיתית של 'הצלחה' ומהי אותה 'הצלחה' – האם זו הימנעות מתגובה? התגובה השונה מתגובות אחרות? התגובה נטולת שגיאות הכתיב? האדם שמצליח כנראה לא יראה הישג זה לחבריו כיוון שזו הצלחה שאפילו במושגים של היום היא מרגינלית ביותר, אבל אין ספק שהיא גורמת למידה כלשהי של שביעות רצון עצמית שאולי מקנה ביטחון למגעים עתידיים עם העולם (האמיתי או המשך תגובה לטוקבקים בניסיון להראות את חוכמתך, להראות את צדקת רעיונותייך ועוד).

יש לשאול, אם נדמה את עצמנו כהולכים בדרכו של פוקו, מי מעוניין בכך שנמשיך להגיב בטוקבקים נסערים ומלאי סימני קריאה? – אופציה זו קיימת ברוב אתרי החדשות, בכל אתרי התוכן (בידורי וכו') והרשתות החברתיות – 'הם' רוצים שנגיב, אבל מי הם ומה הם מרוויחים מזה?

ניתן לומר שהממשלה מרוויחה מחאה חסרת תועלת ולא יציאת ההמונים לרחובות – מצד שני הפייסבוק מאפשר התארגנות מהירה יותר של כמות אנשים גדולה יותר, ההפגנה לליגאליזציה של המריחואנה כנראה הייתה אוספת פחות אנשים לולא הפייסבוק היה קיים. האתרים בהן התגובות – מאפשרים לקורא פורקן (מסוגים שונים) ובכך מושך אותו להשאר – לכל אחד הרי יש מה לומר על 'מה שקורה' ובעצם על כל דבר, על כל תמונה של כל אדם, על כל דיווח חדשותי, אירוע ספורטיבי, מתכון לפסטה ועוד – והמגיבים מודים לאתר על אפשרות זו בהמשך שימוש בה – היחשפות לפרסומות שבו, העברת התכנים לאנשים אחרים בצורת המנגנון הויראלי שהאינטרנט (מי?) כה אוהב.

האתר יכול בקלות לדעת לאיזה כיוון ללכת – איזה תכנים להציג לקוראים ואיך בדיוק לנסח אותם בצורה שתגרור כמה שיותר תגובות.

סימולקרה – האדם משחרר את האישיות האינטרנטית שלו, לעיתים קרובות אישיות לקונית מאוד שמאפשרת לעצמה לומר דברים שאותו אדם לעולם לא יגיד בפומבי או אפילו דברים שאינו באמת חש, סיסמאות ריקות בתוך סימולקרה של האישיות שלו – אולי האדם שהיה רוצה להיות – כזה שאומר מה שהוא באמת מרגיש, חושב על רעיונות טובים ומקוריים וחכם יותר מאחרים, בעצם (בהרבה מקרים) אותה אישיות אינטרנטית היא מכשיר שידור לרעיונות שונים שהאדם מקבל בכפית באותם אתרים בהם הוא מגיב, אין באמת פתח לשחרור האישיות ישנה מראית עין של 'אתה יכול לומר מה שבא לך' אבל אין לך מושג מה בא לך, תגובת הקאה רפלקסיבית למשמע 'מילות קסם' שמציתות תגובה מותנית ומובנית אך מותירה אותך מסופק. האישיות שלך קיבלה במה ואמרת מה שאתה באמת מרגיש ועכשיו כולם יודעים כמה אתה נפלא ומסכימים איתך לגמרי.

הוכחה לזיוף של כל התהליך היא האופן בו ניתן לצפות ללא כל קושי את התוכן של אחוז מסויים של טוקבקים רק לפי כותרת של כתבה באינטרנט או אפילו לפי התמונה שמופיעה ליד הכותרת.

-------------------------------------------------------------------------------
אם מישהו תוהה - 'מיהו פוקו?', 'מה פוקו רוצה מחיי?' - סיכום בנקודות קצרות ואפילו לקוניות.
אפשר לפנות לערך הוויקיפדיה עליו (ובמיוחד הקטע התחתון 'הגותו')http://he.wikipedia.org/wiki/מישל_פוקו